החלטה בתיק ע"א 45818-08-11

המבקשים הגישו ביום 30.8.2011 ערעור על פסק דין משלים של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת כ. ג'דעון) מיום 10.7.2011 (להלן: "פסק הדין"). הערעור הוגש לאחר שתביעת המשיבה התקבלה ונקבע כי השטח של נכס אחד מבין שניים, אשר הוחזק ע"י המבקשים הינו 2,424 מ"ר ולא 1200 מ"ר כפי שנטען על ידי המבקשים. יצוין, כי החיוב המלא עבור שני הנכסים הועמד על סך 53,486 ש"ח, כאשר בבקשה אין המבקשים טורחים להבחין בין שני הנכסים, עת ברי כי רק על החיוב לגבי נכס אחד הם חולקים, קרי החיוב עבור הנכס הראשון כפי המכונה על ידם. כמו כן, חויבו המבקשים ביחד ולחוד בשכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח.

בפניי מונחת בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, שהוגשה על ידי המבקשת מס' 1 - גורר המפרץ בע"מ, אשר המבקשים מס' 2 ו-3 מר בנימין תמיר ומר יוסף ענבי (להלן: "המבקשים") הינם בעלי מניותיה, דהיינו עיכוב ביצוע תשלום דמי השימוש של הנכס הראשון, שהינו במחלוקת, וכן שכ"ט עו"ד שנפסק לשיכון עובדים השקעות בע"מ (להלן : "המשיבה"), לאחר שבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לבית משפט קמא - נדחתה.

רקע:

פסק הדין בגינו מבוקש עיכוב הביצוע הינו פסק דין משלים שניתן על ידי בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת כ. ג'דעון), לאחר פסק דין קודם שניתן ביום 1.8.2010 (להלן: "פסק הדין העיקרי") המחייב את המבקשים, ביחד ולחוד, לשלם למשיבה דמי שימוש ראויים בסך 53,486 ש"ח, בגין שני נכסים שהיו בחזקת המבקשים בתקופות הרלוונטיות לתביעה, וכן הוצאות.

המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין העיקרי לבית המשפט המחוזי בחיפה, ולנוכח טענות המבקשים ביחס לשטחו של אחד הנכסים שבמחלוקת, החזיר בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ד. סלע), ביום 1.12.2010 את התיק לבית משפט השלום על מנת שיכריע במחלוקת זו, כאשר יתר חלקי פסק הדין העיקרי נשארו על כנם.

משניתנה כמפורט לעיל, הכרעה בפסק הדין המשלים מיום 10.7.2011, הוגש ערעור וכן בקשת עיכוב הביצוע המונחת עתה בפניי.

  טענות הצדדים:

המבקשים טוענים כי סיכויי הערעור טובים מאחר ובפסק הדין של בית משפט קמא נפלו שגיאות מהותיות המחייבות את ביטולו.

לטענת המבקשים על בית המשפט היה להכריע בשאלת גודל השטח המושכר על יסוד חקירת המצהירים כפי שהנחה אותו בית המשפט המחוזי ולא על סמך עדויות מטעם המשיבה.

עוד טוענים המבקשים, כי טעה בית משפט קמא בכך שהעדיף את גרסת המשיבה לעניין השטח המושכר היות והעדים מטעמה מסרו עדויות לא מהימנות ולא עקביות.

כמו כן,  לטענת המבקשים הנזק אשר ייגרם להם במידה ולא יעוכב ביצוע פסק הדין הינו בלתי הפיך משום שיאלצו למכור את דירת מגוריהם הואיל ואין בידם לעמוד בתשלום פסק הדין, כאשר מאידך, למשיבה לא ייגרם כל נזק מעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור.

מנגד, המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי המבקשים אשר עשו שימוש בנכס בבעלותה מתנערים מתשלום חובותיהם תוך גרימת נזקים כספיים למשיבה.

לטענת המשיבה במסגרת ההליכים בין הצדדים הוגשו בקשות נוספות לעיכוב ביצוע פסקי הדין אשר נדחו זו אחר זו כאשר גם בקשה זו הינה ניסיון נוסף, כטענתה, למנוע מהמשיבה את פירות פסק הדין.

עוד מציינת המשיבה כי המבקשים לא פירטו דבר לגבי מצבם הכלכלי ולא ביססו טענתם מדוע ייגרם להם נזק בלתי הפיך באם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, מלבד ציון הטענה כי לצורך מילוי פסק הדין יצטרכו למכור את דירת מגוריהם, טענה שלא גובתה במסמכים.

מאידך, טוענת המשיבה כי לה עלול להיגרם נזק רב באם תתקבל הבקשה שכן מדובר בחוב בן מספר שנים שאינו משולם ע"י המבקשים, כאשר אף לא שולם חלק מהסכום המלא בפסק הדין העיקרי שאינו במחלוקת, ואשר לגביו לא הוגש כל ערעור.

כמו כן, טוענת המשיבה כי סיכויי הערעור נמוכים וכי מדובר בנזקים כספיים אשר אינם מצדיקים את עיכוב ביצוע פסק הדין.

לאור כל האמור, טוענת המשיבה כי יש לדחות את בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע פסק הדין.

המבקשים לא הגישו תשובה לתגובת המשיבה חרף ההזדמנות שניתנה להם בהחלטתי מיום 25.10.2011.

הרקע הנורמטיבי: